עו"ד אבו עג`אג` יונס נ' המועצה המקומית כסיפה

החלטה

בפני בקשת התובע לתיקון כתב תביעה.

התיקון המבוקש הינו שיערוך הסכומים שנתבעו במסגרת כתב התביעה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה בטענה כי כל עילת תביעה ו/או כל סכום אשר לא נתבעו עד ליום 2.5.07 התיישנו.

לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבורה כי יש להעתר לבקשה.

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה יעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין".

הלכה היא, שכאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת, נעתרים לו ברוחב לב.

חריגים לכלל זה הינם מקרים בהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או מקרים בהם ישלול התיקון מהצד שכנגד, טענת הגנה שהיתה קמה לו אם היתה מוגשת תביעה חדשה, כגון טענת התיישנות (ר' רע"א 2345/98 סלים דנגור ואח' נ' חנוך ליבנה ואח', פ"ד נב(4) 427).

לא מצאתי כי חריגים אלה מתקיימים בענייננו.

התובע נימק בקשתו בטעות שאירעה ואשר התבררה לו בעקבות הדיון שהתקיים. בנוסף, השלב בו מצוי ההליך הינו שלב מקדמי.

בהתייחס לטענת ההתיישנות, אין מדובר בהוספת עילה חדשה אלא בשיערוך סכום אשר התבקש במסגרת התובענה המקורית. משמדובר באותה עילת תביעה, אין מניעה להתיר את התיקון (ר' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית בעמ' 153).

לאור האמור, אני מתירה לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן.

תשומת לב התובע לתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 4), התש"ע – 2010, לפיו סכום תובענה בסדר דין מהיר עומד כיום על סך של 75,000 ₪.

מכאן, שגם לאחר תיקון כתב התביעה, על התובע להגיש כתב תביעתו המתוקן בהליך של סדר דין מהיר.

כתב תביעה מתוקן כאמור יוגש תוך 15 ימים.

בהתייחס לשאלת ההוצאות, משנפסקו הוצאות בהחלטתי מיום 9.6.10 בשל תיקון כתב תביעה, איני מוצאת לפסוק הוצאות נוספות ואולם לאור טענות הנתבעת בעניין אי תשלום ההוצאות שנפסקו, אני קובעת כי תנאי לתיקון כתב התביעה על פי החלטה זו הינו תשלום בפועל של ההוצאות שנפסקו בהחלטה מיום 9.6.10 (בסך 1500 ₪ בתוספת מע"מ).

סכום ההוצאות ישולם תוך 15 ימים.

מועד לישיבה מקדמית יקבע לאחר הגשת כתבי הטענות המתוקנים על ידי הצדדים.

בשולי הדברים יוער כי הנתבעת עתרה במסגרת תגובתה להורות לתובע להמציא ערובה להבטחת הוצאותיה. הבקשה לא הוגשה בנפרד, לא פורטה ולא נתמכה בתצהיר כנדרש ומשכך היא נדחית.